עם ירידת בניית הכתדרלות, חלק מהאיגודים של החרשים הפעילים החלו לקבל חברים כבוד כדי לתמוך בעליית המספרים הנמוכה שלהם.
מאיגודים אלו פותחה החופשותריה הסמלית המודרנית או החופשותריה הספקולטיבית, שבמיוחד במאה ה-17 וה-18 החלה לאמץ טקסים ועטיפות מסדרים דתיים עתיקים ומסדרי ידידות צבאית. בשנת 1717 נוסד האיגוד הגדול הראשון, אגודת איגודים, באנגליה.
החופשותריה נתקלה, כמעט מרגע היווסדה שלה, בהתנגדות ניכרת מהדת הממוסדת, במיוחד מצד הכנסייה הקתולית הרומית ומצד שלטונות שונים. החופשותריה אינה מוסד נוצרי, אם כי במקרים רבים טעו בחשיבתה כנוצרית. החופשותריה מכילה רבים מאלמנטים של דת; לימודיה מזמין למוסר, צדקה וכפייה לחוק המדינה.
ברוב המסורתות, מתנדב המבקש להצטרף חייב להיות זכר מבוגר, וכל המתנדבים חייבים גם להאמין בקיומו של נוצר עליון ובאין-תמותה של הנפש. בפועל, חלק מהאיגודים הוכרזו על הטינה לעבר יהודים, קתולים
ואנשים לא לבנים. באופן כללי, החופשותריה במדינות הלטיניות מושכת לזרמים שמטים את הדת הממוסדת או נוקמים בכוהנים (ראו אנטי-כהניות), בעוד במדינות האנגלו-סכסוניות רוב החברים מופנים בעיקר מבין הנוצרים הלבנים. המסורת הצרפתית המודרנית, הנוסדה במאה ה-19 ומוכרת בשמות החופשותריה המשולבת או לה דרואהומן, מקבלת גם נשים וגברים.
ברוב האיגודים ברוב המדינות, החופשותרים מחולקים לשלושה דרגים עיקריים – מתחיל משק, חבר מומחה וחבר בעל ניסיון. ברוב האיגודים יש רבות רבות – לעיתים קרובות עד אלף – שמונות על שלושת החלוקות העיקריות; תכונות ארגוניות אלה אינן אחידות ממדינה למדינה.
בנוסף לראשי החופשותריה המקוריים המגורים במסורת הבריטית, ישנן גם מספר קבוצות מחולקות אשר רובן סוציאליות או פנאיות לאורח, אשר אין להן דרגה רשמית בחופשותריה, אך הן מופנות ברובן למדרגות הגבוהות של החברה. הן נפוצות במיוחד בארצות הברית. בין אלה שידועות בפעילות החמלה שלהן
יש את הסדר הערבי המתולדת של השרינרס (ה"שריינרים"). בבריטניה ובמדינות מסוימות אחרות ישנן איגודים נפרדים המוקצים לנשים בלבד. בנוסף, בנות המומחים הראשיים יכולות להצטרף לסדר הכוכב המזרחי, שפתוח לנשים וגברים; בנים יכולים להצטרף לסדר דמולאי או לסדר הבונים; ובנות יכולות להצטרף לסדר דומות ומסדר ריינבו. מונע מהחופשותרים האנגלים להתחבר לאחת מהארגונים הפנאיים או לחברות חצי-חופשותריות כלשהן, בתמורה להוצאה מהעבודה